Middle Meets - איך יוזמה סטודנטיאלית הפכה לפרויקט בינלאומי

איך יוצרים מרחב פתוח לדיאלוג יהודי-פלסטיני? 

בכנות, גם אנחנו לא ידענו, ואולי עדיין לא יודעים את התשובה לשאלה הזו.

כשמלחמת ה-7 באוקטובר פרצה, הרגשנו, סטודנטים וסטודנטיות יהודים ופלסטינים כאחד, שהפסקנו לדבר.

לא ברור האם אי פעם התחלנו. לאף אחד מהנרטיבים שלנו לא ממש ניתן מקום במרחב שאנחנו חולקים, בין הקורסים, הספריות וההרצאות, עבור חלקנו להשמיע את עצמנו היה אפילו מסוכן. האקתון "היום שאחרי" של מרכז היזמות באוניברסיטת תל אביב אפשר לנו, כסטודנטים מאוניברסיטאות שונות, לחשוב ביחד על פתרונות אפשריים לבעיה הזו, שכולנו התמודדנו איתה כששבנו לקמפוס בשנה שעברה.

לכן, חברנו יחד על מנת להקים את פרויקט Middle Meets, פרויקט שדוגל בשימוש באקדמיה - ולא בהפרדתה – כפלטפורמה לשיח על הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

הפרויקט כולל סדרה של מפגשים רגשיים-אקדמיים בנושא הסכסוך, בהם משתתפים לא רק סטודנטים שחיים בישראל, אלא גם סטודנטים מאירופה וארצות הברית. המטרה - להפוך את האקדמיה, הישראלית ובתקווה הגלובלית, למקום שמצליח לדבר באופן מורכב, ניואנסיבי ולא דיכוטומי, על המציאות הקשה שחלקנו חווים וחלקנו מתבוננים עליה מבחוץ.

המפגשים בפרויקט שלנו מתנהלים בקבוצות מעורבות, בהן משתתפים משתי הקבוצות הלאומיות נדרשים לא רק לשתף את מחשבותיהם, רגשותיהם ודעותיהם בכנות מלאה ולא מתפשרת - אלא גם להכיר במורכבות שמעוררות בהם דעותיו של הצד השני, להתעמת איתה ולהכיל אותה, יחד עם הכלת המשתתפים האחרים בקבוצה.

אנו מעודדים את המשתתפים שלנו להתווכח, ולהיות פתוחים ללמוד כיצד להתווכח. הם מתבקשים להעריך ולהשתתף בשיח רגשי כואב וחשוף אבל גם בשיח שמבוסס על טקסט אקדמי סבוך שדורש הבנה מעמיקה. הם מתבקשים להיות עצמם, גם כשזה קשה, וגם כשזה לא מובן מאליו עבור הצד השני לקבל אותם.

"את הפרסום על מידל-מיטס ראיתי בסוף הסמסטר הראשון מאז תחילת המלחמה, כשהכל היה טרי, עם הרבה רגשות קשים", מספר ניב אקהאוס, סטודנט לתואר שני במדעי המחשב באוניברסיטה העברית, "הדרך שלי להתמודד עם המצב הייתה לחפש לדבר. כאב לי לראות שיחות בין סטודנטים יהודים וערבים שפעם היו חברים מתפוצצות עם המון אמוציות כי לא מצליחים להכיל, ולראות התרחקות ובידוד נוצרים ביניהם. לקחתי ללב כש"חברים" מכל העולם שהכרתי בזמן טיולים שיתפו ברשתות החברתיות תכנים שהרגשתי שיוצאים נגד הקיום שלי, אבל לא הסכימו לקבל או להקשיב למה שהיה לי לומר. כאילו אין מורכבות בעולם, ואי אפשר להחזיק במקביל גם בכאב אבל גם בדילמות מוסריות ואסטרטגיות. אז המטרות של הפרויקט מאוד דיברו אליי: ליצור מרחב שיח שמסוגל להכיל מורכבות, ששם דגש על הקשבה עמוקה, שלא מתעלם או מצניע את הנושאים הקשים והכואבים בשביל ליצור תחושת דו-קיום מאולצת, אלא נותן מקום לדבר דווקא עליהם".

אמיר טאהא, סטודנט לתואר ראשון במנהל עסקים וכלכלה, מספר על חוויות דומות מהפרויקט: "מידל מיטס היה כמו מפלט, מרחב בטוח שבו יכולנו לשתף ולהביע את דעתנו בחופש מוחלט, ולדבר על כל מה שאנחנו חושבים. כסטודנטים ערבים, לאחר כל הנסיבות שחווינו בשנה האחרונה, היה לנו כמעט בלתי אפשרי להביע את דעתנו בחופשיות, להביע את הרגשות שלנו, ואף את העצב, הכאב והאמפתיה שלנו. הפרויקט יצר מרחב קטן ובטוח, שבו יכולנו לדבר, להביע, ולהשמיע את קולנו. הוא נתן לנו את הביטחון לדבר בלי סינון ובלי לייפות את המציאות. עבורי, מידל מיטס הוא מרחב של תלמידים ערבים-פלסטינים ויהודים-ישראלים יחד, רחוק מכל הכוונות הפוליטיות החיצוניות. זה היה מרחב עבורנו כסטודנטים וצעירים בימים קשים במיוחד, שבו יצרנו קצת תקווה גם כשלא נראתה שום קרן של תקווה".

בשנה האחרונה הפרויקט רץ עם קבוצה אחת, בה השתתפו סטודנטים יהודים ופלסטינים ממגוון אוניברסיטאות בארץ. זכינו לשתף פעולה עם קבוצת סטודנטים אמריקאים מאוניברסיטת נוטרדאם באינדיאנה, שחברו אלינו למספר מפגשים וירטואליים בהם עסקנו הן במבט המקומי והן במבט הגלובלי על הסכסוך. לבסוף - סיימנו את השנה בסמינר

סיכום בקריית הותיקן ברומא, בה כלל המשתתפים מהארץ ומארה"ב נפגשו לעבד ולהמשיך לדון במה שחוו לאורך השנה.

הפרויקט פותח קבוצה נוספת באוניברסיטת תל אביב, לצד קבוצות באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת בן גוריון, ואנחנו מזמינים אתכם ואתכן, מכל גווני הזהות הלאומית וההשתייכות הפוליטית, להצטרף למסע שלנו.

Middle Meets פותחים מחזור חדש וההרשמה בעיצומה עד ה- 12 למרץ. הרשמו כאן